הבלוג של טיטי TT #טל ארזי

מודה ומתוודה אני מקנאה. לא קנאית ולא עושה עין הרע, פשוט מקנאה. ויודעת שיש שני סוגים של קנאה – אחת טובה ג'לסי Jealousy ואחת רעה אנבי Envy ואני לא נכנסת פה לכל התורה. פשוט לפעמים נפלט לי רגש ואני מקנאה.

הרעיון נולד סתם ככה במקרה משיחת חולין באמצע הסגר השלישי שאמרנו שאנחנו חייבות אויר ואולי נביים איזו בריחה המונית של נשים מהקיבוץ והכי רחוק שאפשר ואם כבר לצאת אז שיהיה בתנועה וביחד

בשנים האחרונות בכל שישי אני מכינה חלות ולחמניות והבית אפוף ריח של אפייה. לקח לי שנתיים ללמוד, להתנסות, להתייאש ולזרוק מלא בצק לפח עד שלבסוף גם את זה הצלחתי ונשארתי בחיים כדי לספר לשתף ולתת טיפים.

אני אוהבת מתנות ושונאת אותן בו זמנית. אני מובכת תמיד לקבל, אוהבת לקנות ולתת, לא יודעת איך להודות ומרגישה שחייבת מתישהו להחזיר ובריבית. מתנות, שוברים, כסף, זיכויים ומה שבינהם. טיטי מהורהרת

מ-2014 לא היתה פה אזעקה ואתמול היא הגיעה וחדרה אל עורקיי אל נשמתי אל חרדתי ונתקעה שם. למרות שהייתי סופר מוכנה.

בגיל 26 בלי מילה באנגלית, התחלתי לעבוד במרכז הבהאי העולמי בעבודה שכל כולה באנגלית. מתכון התרסקות ידוע מראש או האוטודידקטיה הכי טובה שהיתה בישראל ב-40 שנה האחרונות?

אם רק היו לי חלומות, בטוח היית מגשימה אותם הכי מהר יעיל וטוב שיש. אבל אין לי גם לא במגירה. גם לא מתחת למזרון גם לא בתת מודע.

טיטי, בפוסט רגיש ואישי במיוחד, מדפדפת בזכרונות וחושבת מה היה קורה אם... אילו... לו...

כל שבת אני קמה מוקדם מוקדם לפני השמש ולפני הכדורים הפורחים שעולים אצלנו בעמק כמו פטריות אחרי הגשם ויוצאת לי לשוק הפשפשים בחיפה.

טיטי עוד לפני שהיתה טיטי, טיילה בעולם והיתה טיילת רצינית עם תרמיל על הגב ורון בלב. וכשיוצאים מהבית מגיעים למקומות רחוקים, עושים טעויות ועליהן משלמים.

טיטי חוזרת לשנת 1985 לימי שבת בבוקר לחוף פרישמן בתל אביב. חוזרת לילדות ולמפגש המשפחתי בים, לארוחת בוקר-צהריים מתובלת בהמון חול, אהבה וגעגעועים

איך שהשומר עם החליפה, הטוקסידו והעניבה, פתח לי את הדלת של האוטו הקיבוצי המאובק שלנו והושיט לי יד ביציאה מהרכב – הבנתי שזה לא ממש מקום בשבילי. כאילו זה מאד בשבילי אבל הרגשתי קצת לא שייכת.