שבת בפרישמן על המים
1985. יום שבת. באוטו בדרך לחוף פרישמן בתל אביב.
אני: "לא רוצה לים. למה תמיד בשבת חייבים ללכת לים?"
אמא שלי הידועה בכינויה שולה: "זו הזדמנות לפגוש את כל המשפחה ואת הבנות דודות שלך."
אני: "אבל היינו אצל סבתא אתמול בקידוש וראינו את כולם. אני שונאת חול. שונאת את הים הזה בתל אביב בלי הגלים, כמו בריכה אחת גדולה."
אמא'שלי: "אבא שלך היה מציל בפרישמן בים הזה, אז אל תזלזלי. דברי בכבוד! וגם נשב כמו תמיד מתחת לסוכה של המציל בצל ויהיה כייף את תראי וכדאי לך סבתא אמרה שהיא מכינה עיג'ה ואקנה לך גם ארטיק שוקו בננה לקינוח."
אני: "טוב בסדר אני אוהבת עיג'ה וארטיק שוקו בננה."
וכך גם פיתחתי חיבה יתרה לעיג'ה, לארטיק שוקו-בננה ובעיקר להתניות בטעם של הפרעות אכילה.
בצל של סוכת המציל
את העיג'ה, שזה סוג של חביתת ירק עם בשר, היינו אוכלים תמיד בעמידה בצל של סוכת המציל, שהיה חבר של המשפחה כמובן. יכולנו תמיד לשים אצלו דברים במקרר וגם לשטוף רגליים בדלי בתחתית גרם המדרגות מעץ לפני שעלינו לבקר אותו במקום בו הוא היה צועק: "גברת, את עם הבקיני האדום, שמרי על הילד שלך, בחיאת רבאק לקח לך תשעה חודשים לבשל אותו, לא חארם?? וגם תעברי כמו כולם צפונה".
ממש פנינים של מילים עם חול בכל מקום.
אחרי כמה פעמים של הלוך חזור למים עם קערה וכף ובניית ארמון חול מצוקמק, שעת הארוחה הגיעה. זו היתה גם ארוחת בוקר וגם צהריים בו זמנית ולמעשה זו הארוחה היחידה ביום כי אחריה אי אפשר להכניס יותר כלום והיא החזיקה אותנו עד יום ראשון בבוקר. נשלחנו לשטוף ידיים בים ותוך כדי עמידה בתור לחלוקת העיג'ה טבלנו אותן שוב בחול. "זה היה בטעות סבתא נשבעת" והלכנו שוב למים לשטוף ואז אחרי שסבתא וידאה שהידיים שלי נקיות ועקפתי את כל הבנות דודות בתור, קיבלתי פיתה דקה ביד אחת עם עיג'ה עבה ופרוסות חציל מטוגנות וביד השניה, זאת שלא שטפנו טוב ונשאר עליה קצת חול, קיבלנו מלפפון חמוץ ענקי חריף בכבישה ביתית. לא אהבתי מלפפון חמוץ חריף בהגזמה, אז חפרתי עם הרגל בור וכשאף אחד לא ראה זרקתי אותו וכיסיתי מהר מהר.
אני והבנות דודות מוכנות לים של שבת
והנה בדיוק היום, תחילת יולי בדיוק התחיל החופש הגדול וכולם בים עם המדוזות, קרינת השמש החזקה וכל עם ישראל ועלה בי החשק להכין לילדים המתוקים שלי עיג'ה נוסח יהדות ח'אלב ולהחזיר אותם בזמן לשנת 1985. הם מצידם התלהבו – עבור מתבגרים בשר בפיתה תמיד הולך ולא משנה איך קוראים לזה, מה המוצא שלו ועל כמה רגליים הוא הולך.
התקשרתי לבת דודה שלי, שרון, שהיא גם הכי גדולה וגם הכי מסודרת ומהמהמהמהת ושומרת ואחראית ונושאת בטייטל "הנכדה האהובה", ושאלתי אותה אם יש לה את המתכון לעיג'ה של סבתא אמרה בטח ותוך שניה שלחה לי את הרצפט רק החסירה כמה מרכיבים בדרך, כדי שלא יצליח לי וכדי שהיא תמשיך להיות הנכדה המועדפת. רשמתי בפניי את ניסיון התרמית שלה והחלטתי שנקמה תבוא ביום ובשעה שאני אחליט וכרגע המטרה מקדשת את האמצעים וחבל לריב ולבזבז זמן ואנרגיה וניגשתי למלאכה.
מתכון לעיג'ה של סבתא גילה ז"ל בנוסח יהדות סוריה:
5 ביצים
חצי קילו בשר בקר טחון
בהרט (בכמויות) – תבלין בהרט בצבע חול יש הרבה סוגים קניתי את זה של העדה שלנו בצבע חול. לא לקובה עירקית, לא לקציצות לא טוניסאי אלא פשוט בהרט.
מלח רגיל של פעם דק (מלא)
צרור פטרוזיליה (רק את העלים וקצוץ דק. גבעולים זה ממש לא טעים)
שמן לטיגון (חמניות הכי בריא)
כזה בהרט
אופן ההכנה:
שמים את כל המרכיבים מלבד השמן בקערה ומערבבים היטב היטב.
כשכתוב מלא מלח אז כמה ששמים הרבה אז מוסיפים עוד. עצה רלוונטית גם לגבי הבהרט.
התערובת צריכה להיות דלילה קצת ומיימית לכן אם צריך מוסיפים עוד 1-2-3 ביצים.
מחממים מלא שמן במחבת גדול עד שרותח, ועם כף רגילה יוצקים את התערובת מיידית לשמן הרותח ומשתחים כל כזאת בלילה ללביבה. ברגע שצד אחד שחום הופכים לצד השני, לא לפני שמתענגים על הריח שמתפשט בכל הבית כולל בחדרים. כדאי לסגור את כל הדלתות אחרת גם בלילה יהיה תוך כדי שינה של עיג'ה על החלומות.
מעבירים את העיג'ה לתבנית פיירקס עם נייר סופג ומתאפקים לא לגנוב איזו אחת ככה חמה מהשמן.
לקחתי מהרשת תמונה כי לא הספקתי לצלם ומיד נחטפו.
שדרוגים
בשלב הזה כבר התקבצו סביב המטבח כל בני הבית הסקרנים שיצאו מהחורים ובאו לראות מה פה קורה ואיך אמא שוב עושה עלינו נסיונות בבני אדם. "הלו הלו" אני אומרת להם "אני היצרן וזו זכותי!!"
שדרגתי להם את חווית העיג'ה בזכות:
זה שלא היו גרגירי חול של ים
פיתה עבה של אורבר
טחינה מושלמת סמיכה וחמוצה שאני הכנתי של אל-ארז
פרוסות עגבניה
קצת חריף למתקדמים ולמעיזים
עלי חסה ערבית
עיג'ה בנדיבות תוך כדי דחיסת הפיתה וקצת לפני שנקרעת מפסיקה להעמיס
ופרוסות חצילים עם קצת שמן זית אפויות בתנור ורכות רכות כמו מטוגנות.
אמרו לי "אמא זה היה אחד הביסים אם לא הא"
ובאמת לא נראה כזה ביס מאז אותן שבתות בים, בחוף פרישמן בתל אביב של שנת 1985. שרון גם הכינה כמה פעמים אבל כזה טעים כמו שלי לא יצא לה.
עשה תספורת כמו של חייל ועכשיו יש לי רצון עוד יותר גדול להאכיל אותו
