הסטארטאפ הכי גאוני של הקורונה: אפייה בזום עם סבתא

כל דיירי הבית, כולל זאתי הבלונדינית על ארבע, יודעים מבינים ומפנימים שלא מתקרבים למטבח כשאני שם. נקודה. כששומעת צעדים ורואה צלליות ודמויות, אני נהיית עצבנית ומפחידה ורושפת וכידוע פחד זה דבר אפקטיבי - אז הם נמענים. משהו בנוכחות של עוד מישהו במטבח, מוציאה אותי מריכוז, מעיפה לי את הסכך ויוצרת בי אי שקט. אם הייתי יכולה הייתי מגדרת את המטבח בתלתלית מחשמלת, אבל אני לא.

• רוצים אוכל? אל תתקרבו.
• רוצים שיהיה מטבח נקי וכיור מריח מאקונומיקה, בוהק ולבן? תחזרו אחורי זה.
• רוצים לעזור?  לכו לסדר את החדר שלכם ולנקות אסלות.

אין מים עכשיו, הרגע שתית. אין מה לספר לי על השיעור זום שלך, לא מעניין. אין לקלוע לך צמה עכשיו, הידיים שלי רטובות. פשוט תניחו לי ותנו קצת שקט עם הכלים שלי והמתכונים שלי והלבד שלי והטלויזיה שלי עם החדשות שלי. צאו לי מהפריים.

ככל שאני הודפת אותם יותר מהמטבח, ככה הם מתקרבים

ורצה הגורל או הטבע ונוצרה חוקיות מוזרה, שככל שאני הודפת אותם יותר מהמטבח, ככה הם מתקרבים ורוצים פתאום לעזור וללמוד ולשתות מים. "הרגע שתית. אין מים." אין לי בעיה שתהיו במטבח לבד עם עצמכם ותבשלו ותלכלכו ותשפריצו על הקרמיקה שוקולד ורוטב עגבניות. תעשו מה שאתם רוצים, אבל לא איתי. אין לי סבלנות לאפות איתכם זית-בבית ועוגיות טחינה. אין. נגמרה. אתם מספיק גדולים להסתדר לבד וגם יש אינדוקציה אז לא תישרפו לי חלילה.

סלפי מפלצותכשהגדולה במטבח יש לי זמן לעשות שטויות עם הקטנה

עוד רצה הגורל או הקורונה, שסבתא רחוקה והם מתגעגעים לאוכל שלה ולארוחות שישי ביחד ואי אפשר להפגש ולקבל שאריות בקופסת קרמיסימו. והם מתגעגעים לסירים, ריח של טיגונים ואוכל של בית. של סבתא. אני לא יודעת להכין קציצות, לא עלי כרוב ממולאים וגם לא צלי בקר. לא יודעת והמתכונים של אמא שלי לא ממש מפורטים ואני לא מצליחה לבשל כמוה וגם אין לי סבלנות לשאול ולשמוע הסברים. אין. נגמרה.

סטארטאפ של הקורונה - שיעורי בישול ואפיה בזום עם סבתא 

אז לזאתי שלי היה לה רעיון מבריק וגאוני, ובימים אלו התחלנו בתהליכי רישום פטנט עם משרד המדען הראשי. סטארטאפ בהתהוות.

הנחות הבסיס/ המשתנים הבלתי תלויים של הניסוי:
1. היא אוהבת את האוכל של סבתא, היא אוהבת את סבתא, היא אוהבת לבשל, היא אוהבת להיות במטבח, היא אוהבת לאכול אוכל של בית.
2. סבתא בבית ולא יוצאת, לסבתא יש זמן, לסבתא יש סבלנות, לסבתא יש את הידע והמתכונים, סבתא לא מקצרת תהליכים, לסבתא לא מפריע שהיא במטבח (בטח לא מפריע, ההיא לא במטבח שלה בין הרגליים). לסבתא ולזאתי יש פייס-טיים ומגניב להן. לי אין והן מתנשאות מעליי על זה (זום זה פשוט מעבר לכישורי הסבתאות שרכשה לה) וגם סבתא תמיד זמינה.

שאלת המחקר: האם בישול ואפיה ביחד עם סבתא בוידאו יצליחו?

מהלך הניסוי: יומיים לפני משוחחות בינהן מה מבשלים הפעם, יום לפני שיחת מצרכים וקניות ובשעת הש' אני מתפנה והן מבשלות להן בנחת, בכייף, בלכלוך גדול.

תוצאות הניסוי:
מרהיבות. יוצאים מפה מטעמים וסירים מבית סבתא-רבתה, שלא ידעתי שהמטבח שלנו מסוגל להם ויכול ורוצה. כבר היו קציצות מכל הסוגים, כעכע (עוגיות עבאדי של הסורים), עוגות שמרים-שוקולד הורסות וממותגות "שמרים של סבתא שולה" וסלט כרובית מהמם והיד עוד נטויה עם תוכניות מפה ועד ירוחם וחזרה.

עקרת בית טובה יודעת איפה לקנות אבל זאתי לא קנויה

בקרת איכות: יותר טעים משל סבתא. By far

מסקנות:
כולם יוצאים מורווחים, הסבתא, הנכדה ושאר בני הבית שנהנים מאוכל אמיתי גם כשאין ארוחות עם סבים. והעיקר אני הרווחתי ובגדול. גם לא צריכה לבשל, גם יוצא טעים, גם קשר נכדה-סבתא מתהדק לו וגם אין לילדה חסך בשעות מטבח ולא מפריעים לי כשאני שם עושה מדיטציה עם הכלים והתנור ובר-סימן-טוב.

אמא שלי בצעירותה עוד לפני שידעה לבשל ולאפות. הרגע סיימה תיכון

#טיטי
או בקיצור טל תאציל סמכויות, טל תפנה את המטבח, טל תחזק את הקשר, טל תדאג שלסבתא לא ישעמם, טל תשמר מסורת.