מיומנה של כלבה בימי קורונה

אני קוראת לה המבוגרת. אולי כי היא "המבוגר האחראי" בבית, המפקדת הגדולה ואולי בגלל שהיא הכי גדולה בגיל. לפחות ככה היא נראית, מבוגרת ממנו. ככה זה אצל בני אדם, הגברים הם כמו יין משתבחים עם הזמן והנשים כמו חלב - מחמיצות. אנשים, לך תבין אותם.

המבוגרת בבית כל היום. מבשלת, כובסת, מנקה, עם הפיג'מה בלי חזיה והשיער אסוף מרושל לא מחמיא. רושפת על המבוגר ועל הילדים וגם עליי לפעמים צועקת. "למקום", "את מלוכלת, מלאה בבוץ. מהר למקום". בערב אם היא רוצה קצת תשומת לב היא קוראת לי אליה לספה ומלטפת אותי איפה שאני אוהבת ואז שוב שולחת אותי למקום.

פעם ראיתי אותם רק בערב – היום 24 שעות הם פה מסביבי

שכבר ייגמר הסופשבוע הזה. הם כל היום בבית. מזיזים אותי ממקום למקום והקטנה מציקה לי ורוכבת עליי ומפריעה לי לישון. הגדולה אוהבת לגעת לי באף כשהוא יבש. והגדול מריח לי את הרגליים ואומר לכולם שיש להן ריח של תירס, שדות תירס. נמאס לי! רוצה את הבית לעצמי להסתובב בחדרים בחופשיות ולישון איפה שבא לי. אני עייפה מהם ורק רוצה לישון בשקט.

פעם היה לי שקט – היום התחרשתי

אחת עושה שיעורים כל היום וגם מתנדבת לטובת אנשים שלא יכולים לצאת מהבית, מביאה להם אוכל וארגזים של קניות. אני מריחה שהיתה בבתים של אנשים מבוגרים מהמבוגרת. אחד עובד כל בוקר במטעים של הזיתים וכשהוא חוזר יש לו ריח של אדמה, מים וחזירי בר. הוא מתקלח אומר שהוא רעב והולך לישון עד ארוחת הערב. ולקטנה יש לו"ז מאד מפורט לפי שעה היא מאד מקפידה עליו ביחד עם המבוגרת. הן צועקות אחת על השניה מלא. הן מאד דומות גם במראה, האנרגיות וגם ברמת הדציבלים. בחודש הבא אני מקווה שיקחו אותי לוטרינר לבדוק לי את השמיעה. בוודאות ירדה.

פעם הייתי מתחננת לטיול – היום הם מכריחים אותי לצאת החוצה לפיפי קקי

המבוגר נראה לי עוד הולך לעבודה וכשהוא בבית הוא מנהל את העולם מהטלפון שלו. כל היום בשיחות במרפסת. אני רוצה גם למרפסת ונובחת שיוציאו אותי ואז יושבת לצידו ומאזינה מה קרה במפעל שלנו באיטליה ומי עובד מהבית ומה עם החברה בויאטנם ואנשי השיווק באוסטרליה וארה"ב. לא רגילה אליו בכלל יש לו ריח של מטוס. ועדיין לא התרגלתי למראה החדש שלו עם השיער הארוך. עד עכשיו לא ראיתי אותו הרבה ובימים האחרונים הוא לוקח אותי לצעידות והליכות ביער. היום הלכנו 12.5 ק"מ בלבד וככה זה כל יום לפני שהשמש יוצאת אנחנו צועדים לנו. מהר להר, מגבעה לגבעה במהירות מתונה בלי עצירה. יש לי כבר שברי מאמץ והליכה והאגן כואב לי. הוא לא מבין שזה קשה לי ואני כבר לא ילדה. אני זורמת יחסית לא רוצה לאכזב אותו. רוצה שיהיה מאושר.

פעם הם היו שוכחים לתת לי אוכל – היום הם במטבח כל היום 

המבוגרת נותנת לי אוכל. פעם בבקרים אחרי הצעידה עם המבוגר היא היתה במטבח מוקדם בבוקר מכינה דברים טעימים ואורזת אותם בקופסאות. הייתי מחכה לצידה בשקט והיא היתה מסתכלת לי בעיניים, נותנת לי נשיקה על האף ומגניבה לי בלי שאף אחד יראה פרוסת פסטרמה או גבינה. אני הכי אוהבת אותה בעולם! היא זאת שהוציאה אותי מבית היתומים והביאה אותי לגן עדן ואני לא אשכח לה את זה בחיים. בצהריים היא הולכת לנוח ומבקשת מכולם וגם ממני לשמור על שקט. זה פשוט יחסית כי אחת בשיעורים, אחד ישן, אני גם רוצה לישון והמבוגר בעבודה. אז היא מבקשת רק מהקטנה. יש ימים שהיא מקשיבה ויש ימים שלא ואז היא שוב כועסת ואני מתחפרת לי במיטה שלי רק שלא תצעק גם עליי.

בכללי הם כולם כל היום במטבח אוכלים ורובצים על הספה שפעם היתה שלי מול המסגרת השחורה שמשמיעה קולות וצלילים בשחור לבן. אני אוהבת שהם כולם ביחד צוחקים, אוכלים, משחקים, רבים, מרביצים, רוקדים, עושים כושר על השטיח אבל הגיע הזמן שהם יחזרו לעבודה ולבית ספר ואני אחזור להיות המבוגר האחראי של הבית ול-21 שעות השינה שלי ביום. אז מה אם הוסיפו שעה אתמול, עדיין לא מספיק לי. אם לא אשן טוב לא אגדל ואני מרזה פה מכל ההליכות האלו והטיולים.

פעם 

פעם הייתי מתחננת לטיול – היום הם מכריחים אותי לצאת החוצה לפיפי קקי.

פעם הם היו שוכחים לתת לי אוכל – היום הם במטבח כל היום ומבט אחד רעב שלי ומיד אני מקבלת מנה של אוכל יבש ואולי עוד אחת כי הזכרון שלהם לא משהו והם גם לחוצים יותר.

פעם היתה באה מישהי כל יום רביעי לנקות – היום מלוכלך פה והמבוגרת מנקה לבד. כשהיא מנקה היא עוד יותר עצבנית כשדורכים לה על הספונג'ה.

פעם היה לי שקט – היום התחרשתי

פעם ראיתי אותם רק בערב – היום 24 שעות הם פה מסביבי.

פעם הילדים לא היו עושים כלום בבית – היום הם עוזרים, מפנים מדיח ופח ומזווגים גרביים.

פעם היו מלטפים אותי רק קצת – היום הרבה יותר והפרווה שלי יותר מבריקה ונעימה בגלל זה.

לא אכפת לי אם בסופשבוע הזה יש גם דברים טובים, אני רוצה את החיים שלי בחזרה! לא בבית היתומים אלא את אלו שלפני שבוע וחצי שהבית היה כל כולו שלי.

ומה בתמונה? אני והמבוגרת בקיץ ההוא שהלכנו לGabi Gavriella Kline ודיגמנו משפחה.