רוצים לדעת מניין האנגלית שלי?

היא לא ידעה את השם שלי, לא שאלה אותי אם אני יודעת אנגלית, הניחה הנחות, הסיקה מסקנות וחשבה לעצמה שבדיוק כאלה אנרגיות טובות ואנרגטיות המשרד שלה צריך וכדאי שתציע לי עוד היום הצעה מפתה לפני שאעלם לה. לא היה ראיון עבודה, לא שאלון פסיכולוגי וגם לא תיאום ציפיות ושכר. היא פשוט ראתה אותי נכנסת למשרד שלה כל יום כמו כל שאר המדריכים האחרים של הסיורים בגנים הבהאים בחיפה. כולה שלושה חודשים הדרכתי שם והיא מההתחלה שמה עליי עין ורצתה רק אותי מכולם לעצמה, שאעבוד בשבילה ואעזור לה. רק עליי התפקסה, יחסית בקלות כי עם משקפי תחתיות העראק שלה כל טשטוש הוא הארובות של חדרה ביום בהיר מהגג של עזריאלי. 

כסף לתרופות     

הכל קרה כל כך מהר. כזאת אני זורמת כמו מים, מוצאת את הדרך החוצה גם בלי לצלול לעומק, לא מתעכבת במתן תשובות חיוביות, לא חושבת על ההשלכות, סקרנית מטבעי ומתגלגלת מעבודה לעבודה, ממציאה את עצמי כל פעם מחדש. מחפשת להתפרנס איפה שלא מניחים אותי. אז מה אם עברתי לצפון אחרי 25 שנות מרכז? זה אומר שאני לא צריכה שיהיה לי כסף לדלק, לאוכל ולתרופות. 

מפה לשם, כמה ימים אחרי ההצעה הבלתי ניתנת לסירוב, ואני מועסקת על ידי המרכז הבהאי העולמי, יש לי תג עם השם שלי באנגלית ועם התמונה ואני עובדת בחוזה ישירות מולם ולא דרך קבלני משנה שמעסיקים רק מדריכים וגננים עם ריח של זיעה חמוצה ושחורים מעבודה מאומצת בשמש הישראלית הקופחת. הישראלית הכמעט יחידה עם חוזה ומשכורת גבוהה ולא הגיונית בעליל ועם משרת חלומות באנגלית במשרד הכי יפה ושווה בכל חיפה באמצע הגנים הבהאים המושלמים על הר הכרמל. 

והמנהלת החדשה שלי היא בהאית סופרת אמריקאית שמנה שנשואה לבחור ג'ינג'י צעיר מוונואטו (אי קטן אי שם באחד האוקיינוסים) וכבר 19 שנה שניהם גרים בישראל ומתנדבים במרכז הבהאי. הם לא יודעים מילה, אבל מילה בעברית, אולי בעצם הם למדו משפט אחד - "יש כאן שמש רק בבוקר" בקורס עברית מזורז שלקחו אי שם בסוף שנות ה-80 והמורים נשבעו שהמשפט יהיה שימושי בעת חיפוש דירה להשכרה. "שלא יעבדו עליכם" כי גם זה קורה בשפה העברית.

יש לי תג     

יש האש-בראוניז?

וממני היא ביקשה וציפתה לתרגם לה, לעשות סטסטיסטיקות של מבקרים ולפעמים גם סיורי VIP מיוחדים בעברית לאנשים שלא מבינים אנגלית. אהבתי כל דקה ודקה בעבודה שלי והרגשתי כל כך בינלאומית ומתוקשרת וחשובה.  

 אממה המשרה כולה באנגלית ואני לא יודעת מילה באנגלית. יודעת קצת. 

יודעת כמו תלמידת תיכון בינונית. יודעת כמו אחת שהעתיקה בכל הבחינות מקרן ניניו התלמידה הכי טובה בכיתה שסיימה את המבחנים הכי מהר כי היא חכמה, ותמיד זכרה שאני מאחוריה ומחכה לה והרימה את הדף שלה להראות לי מה כתבה ואני בלי שום בושה העתקתי עד היום הראיה שלי חדה ומעולה בזכות זה. 

יודעת אנגלית כי הצלחתי במגן לא כי הבנתי משהו, אלא בזכות הדלת של החדר של השכפול של המבחנים שהיתה פתוחה ובלי להתבלבל נכנסתי ולקחתי לי עותק להתכונן בבית. 

יודעת אנגלית ברמה בסיסית כדי לטייל במדגסקר, מאורציוס, ובהודו ולדבר שיחות חולין עילגות עם זרים וכל הזמן להגיד לחן שטיילה איתי שהיא גם החברה הכי טובה שלי מאז 1991 אנחנו בלתי נפרדות: "תגידי להם שאנחנו רוצות לעבור חדר", "תשאלי מתי הרכבת יוצאת", "ספרי להן שהיינו קצינות בצבא ואנחנו סאחיות ולא עושות סמים וגם לא האש-בראוניז". "שיגיד לך מה יש בבאנג לאסי הזה?". ככה זה. למה להתאמץ ולשבור שיניים אם לא צריך ואם אין מטרה ויש לי את חן שגם אנגלית היא יודעת עם מבטא. 

הסתדרתי גם בלי האנגלית בחיים. פה זה המזרח התיכון פינת אפריקה לא שדרת לקסינטון פינת רחוב 82.  אמרתי לקבלן המדריכים שראיין אותי לעבודה בהדרכה של הגנים, שאני יכולה להדריך גם סיורים באנגלית בגנים בלי שום בעיה וגם בעברית ולספר על הבהאים ועל הדת שלהם בשתי שפות בו זמנית תוך כדי ירידה במדרגות המטופחות, חיזוק הארבע-ראשי ושמירה על הסדר והניקיון. 

גברת דימר סמכה על הקבלן שלא משקר לה והיא הרי בהאית, אוהבת אדם ותמימה אז היא לקחה אותי תחת חסותה והאמינה בכל ליבה שאני התשובה ושבהא-וואלה שליח האל הבהאי שלח לה מושיעה שתעזור לה עם ערימות של ניירת ממוחזרת גבוהה, ביאור שפה תנכית קדומה ונתחיל לעבוד כצוות ונכבוש עולמות.   

ו... וואי וואי כמה שהיא טעתה. 

אין לך עתיד 

איזה פספוס! מה עשיתי? למה זה מגיע לי? 

כבר ביום הראשון בעבודה היא ראתה שאין שום קשר ביני לבין השפה הכלל-עולמית השולטת, שיותר ממה שאני אעזור לה היא תצטרך לפתוח לשכת סעד וסאמר סקול-אולפן-דו-שנתי לאנגלית כדי לעזור לי לעזור לה. היא הסבירה לי כל דבר עם תנועות ידיים ושרטוטים על מפיות, תיקנה את כל התרגומים שלי בעט אדום והדף תמיד היה אדום מפה ועד ירוחם, לימדה אותי טקט מהו וכללי נימוס בסיסיים. וטיפחה אותי. לגמרי הכניסה אותי תחת כנפיה. 

אהבתי אותה. היא היתה חמה עדינה וחייכנית. מכילה וסבלנית והאמינה שאחזיר את ההשקעה ובחיים לא אמרה או סיננה מתחת לשפם הבלונדיני שלה "איזה פספוס, מה עשיתי, למה זה מגיע לי". ואני מצידי רק רציתי לרצות אותה, להראות לה שהיא עשתה את עסקת חיה ושחוץ מחסרון אחד גדול ומשמעותי יש לי ים יתרונות. 

נכנסתי לעסק ברצינות ולימדתי את עצמי שפה חדשה מ-abc  ועד קריאת מאמרים. ישבתי כל יום אחרי העבודה בבית עם כל ספרי הארי פוטר ומילון אוקספורד וקראתי את כולם בקצב צב. צב איטי אך יסודי. בלילה לפני השינה שמעתי דיסקים של הרצאות באנגלית על כל נושא שבעולם. כאב לי הראש בחודש הראשון כמו שלא כאב לי בחיים. סוף סוף הוא התחיל לעבוד ולתת תפוקות. כאב לי המוח והרגשתי שעוד דקה הוא קורס אחרי 9 שעות מאמץ במשרד ותרגום כל מילה כתובה או נשמעת בגלגלים של המוח, ועוד 5 שעות הארי פוטר ובסוף דיסק עם סיפורים והרצאות לפני השינה בשפתו של בן חור. ימים, לילות, שבתות חגים ככה במשך שישה חודשים בשיא העוצמה. גידלתי עוד אונה. אונה צפונית לכבוד אותן מדינות צפוניות שייסדו את האנגלית לפני יותר מ-600 שנה. 

מיום ליום השתפרתי, התחלתי להרגיש בטחון גם בתחום הזה, למדתי מכל תיקון בעט אדום ולאט לאט המאמרים שתרגמתי היו יותר לבנים מאדומים ושרנה עודדה אותי ורק אמרה לי כמה אני נפלאה ואיזו דרך ארוכה עשיתי. דיברתי, כתבתי, קראתי, נשמתי ומדי פעם בשיחות בבית עם חברים היו בורחות לי מילים באינגליש. 

מדקלמת שייקספיר תוך כדי שינה עם פיג'מה של מרקס אנד ספנסר

לא המגבון הכי לח בחבילה

ככל שלמדתי יותר וידעתי יותר, כך גם עשיתי יותר, תרמתי יותר לארגון ואהבתי לבוא לעבודה. אהבתי את האתגר ואת העובדה שכל יום הוא שונה ומיוחד ומפתיע לטובה. אהבתי את האנשים שמסתובבים סביבי מ-80 מדינות, צבעוניים ומעניינים ומחייכים ומוקירים תודה על כל תרגום ועזרה שהייתי להם מושיטה. 

אחרי שלוש וחצי שנים במרכז העולמי על גג הכרמל למדתי לא רק שפה חדשה ברמה שלא מביישת אף אֵם, אלא גם הרבה על עצמי. על זה שאני לא מוותרת, שאני מתמידה, שיש לי קליטה לשפות למרות שכל המורים אמרו לי שאני לא המגבון הכי לח בחבילה, שאם אני רוצה משהו אז אין דבר שיעמוד בפני הרצון – לא קבלן מדריכים, לא יכולות, לא תעודות בגרות ובטח ושלא אני עצמי.