שונא מתנות יחיה

"שונא מתנות יחיה" אף פעם לא הבנתי את המשפט הזה אז הלכתי מהורהרת לחברי הטוב "גוגי" וחיפשתי משמעות. היו שם מילים על פרנסה בכבוד ועל לא להיות חייב שום דבר לאף אחד ואמרתי לעצמי שגם אני שונאת מתנות ובו זמנית גם אוהבת.
מצד אחד הן משמחות – מהצד השני מביכות
מצד אחד הרבה רצון טוב – מצד שני מה עושים איתם עכשיו
מצד אחד לא חסר לי כלום חמסה עליי – מצד שני תמיד כייף להתפנק
מצד אחד התלבטות מתי ומה ומי – מצד שני כשיש התלבטות אז אין התלבטות 

בקיצור מבינה ויודעת ממרום גילי (אהיה בת 27 בדצמבר) שעניין המתנות הוא מורכב ובעייתי ואני הולכת היום בחמישי בחמש לתקוף אותו מכל הכיוונים ולהגיד מה דעתי ואיך אני מרגישה:

קחי מתנה פרח. קטפתי לבד

שוברי מתנה 

הכי פשוט להביא שובר וגם היום אפשר לקנות את זה און ליין בשלוש לחיצות כפתור. קחי כסף ותקני מה שאת צריכה ובא לך. אממה גורלם של שוברי מתנה ידוע מראש. מסכנים. אין להם עתיד. השקיעו בהם כסף רב ומחשבה צרפו ברכה ורצו לשמח את אותה כלת שמחה. ומה בסוף, הם מוצאים את עצמם בארנק מתחת כל כרטיסי המועדון עד שיומם מגיע, עובר זמנם, בטל קורבנם ופג תוקפם ונשכח קיומם.

מדי פעם בעת פשפוש בתיק לחפש את הכרטיס קופת חולים כדי לקנות ריטלין במינון מוגבר, אני שומעת קולות מכיוון התיק פוסיל המהמם שלי ולא מבינה מה זה – חתול, מטוס, מיץ פטל? מצחצחת  אוזניים ואז רואה אותם מחכים לי, מזכירים לי על קיומם, מתחננים למישוש ולהפרת הקשר הבלתי ניתן להתרה בין שובר לשברו.

ואם הארנק הולך לארץ "איבוד" ואיתו כל השוברים והכרטיסים והזיכויים (ר"ע) וחראם ומבאס והיו שם כמה מאות שקלים.

מה גם שאם אני רוצה להעניק שובר מתנה באהבה ולא בקמצנות, סביר מאד להניח שהוא יעלה לי יותר כסף ממה שתכננתי להשקיע במתנה ואז אני אמנם נדיבה אבל בזבזנית.

שובר מתנה איכותי שמצדיק את עצמו נראה לי זה לתת למתגייסים לצבא כרטיס נטען לקניית קפה ב"ארומה" או שייק רילקס ב"רי-בר".

אם כבר שובר אז לקניית כזה אוטו

מתנות לילדים גילאים 3-12

כשהילדים שלי היו קטנים הם גרו שלושתם בחדר קטן, בבית קטן, בישוב קטן ובארץ קטנה וחמסה עליי לא היו לי תלונות. אהבתי את זה שהם ביחד ונעים להם ובטוח להם. פחות אהבתי שהם נפלו מהקומה השניה של המיטה אבל זה לא העניין כרגע. בחדר הקטן לא היה מקום לצעצועים ולמתנות ולמשחקים אלא רק בסלון הקטן שהיה עמוס וצפוף. ממילא ביישוב הקטן כל הזמן הילדים בחוץ על הדשא, מטיילים ביער או בשדה או בקיץ משכשכים בבריכה. כשהילדים ללא הצעצועים, המסכנים שלי, היו רוצים לשחק הם היו פותחים את מגירת הסירים והקופסאות קרמיסימו ועושים בלאגן והיה להם טוב ולא התייחסו בכלל לפישר פרייסים הנוצצים בסלון.

ואז קצת לפני תאריך היומולדת הדודים והסבים מכל הכיוונים היו מתקשרים ושואלים מה לקנות לילד? מה יישמח אותם? ואני הייתי עונה תשובה פשוטה "לא חסר להם כלום חמסה עליהם וגם אין מקום. תזמינו אותם לבילוי איתכם/ אצלכם". וכך הם היו אופים עוגיות עם דודה כי אמא לא מרשה אצלה בבית ללכלך את המטבח, היו נוסעים לסרט ומקדונלס כי אמא לא סובלת את הבאגן בקניון ושהם אוכלים ג'אנק, היו עושים סדנת ציור או יום בילוי במוזיאון עם סבא או מקבלים אטלס מהדוד מתנה ורואים את כל המדינות והימים והחופים ובעיקר כמה סין גדולה ויש בה מלא מקום לייצר מתנות.

ואם לא בילוי אז פיג'מה

חתונות ובר מצוות ובריתות 

אני לא רואה את הזמנה לחתונה כמו קנס של שוטר על מהירות גבוהה. אני אוהבת אירועים, שמחה בשמחתם של הקרובים לי, מתרגשת ויורדות לי הדמעות מעצמן מרב התרגשות בשלב הברכות. עניין המעטפה הוא קצת בעייתי כי אני מתחילה לעשות חישובים של כמה אנחנו? כמה הם נתנו לנו לפני 30 שנה? כמה עולה להם מנה? האם אני צריכה להתחייחס ליוקר המקום או רק למידת הקירבה? הם יכסו את העלויות או לא? משווה עם אנשים אחרים באותה רמת קרבה כמו שלי כמה הם מביאים כדי לא לצאת נעל. ואז יש קצת טעם נפגם בכל העניין המתנה וההענקה כי אני למעשה נתונה לתכתיבים חברתיים ותרבותיים שלא תמיד מסתדרים לי בקופסא ואני תמיד רוצה לצאת סבבה ולהיות הכי נדיבה.

אז מה אני עושה? אם אני לא מתעצלת אני נוסעת לתחנת הפייס הקרובה למקום מגוריי וקונה שני כרטיסי גירוד כל אחד ב-25 ש"ח. אחד מגרדת על המקום ואף פעם לא זוכה ואחד שמה במעטפה לבעלי השמחה והכי מגניב לי לשמוע שהם זכו בעוד מאייה.

אוהבת אירועים. עפה על אירועים 

מתנות לאמא מהילדים     

הגעתי לגיל שאני אומרת שהעיקר זה הברכה ולא הייתי רוצה שהם יבזבזו את הכסף שקיבלו בימי הולדת שלהם על מתנה לאמא. כי אמא אם היא היתה רוצה היא יכולה לקנות לעצמה משהו שהיא באמת באמת באמת רוצה אבל לא צריכה.  

מתנות לבני הזוג 

איףףףףף תמיד מסובך ובעייתי והרי מדובר על אותו חשבון הוצאות ויש תמיד עניינים של ציפיה ואכזבה ככה לפחות אני מרגישה. בשנים האחרונות אנחנו עושים לנו חצי יום בילוי עם קצת קולטורה לנשמה וקולינריה לקיבה. כך היינו בסיורי שווקים, בסיורי גרפיטי ובעיקר בימי הולדת אנחנו אוהבים ללכת להרצאות של חיים שפירא ומיד אחר כך לקבוע במסעדה עם חברים טובים ולחגוג לנו בהנאה.

חו"ל ובתי מלון כבר פחות אצלנו באופנה... כנראה שהזדקנו או פשוט שהמיטה בבית הכי נוחה.

פחות חו"ל. אמלפי תחכה לפנסיה

מזכרות יפות מחו"ל

פעם לא היה בארץ כלום. אפילו סכיני גילוח לא היו ובטח שלא חזיות פושאפ יוקרתיות אך זולות של ויקטוריה סיקרט. היו מביאים לנו מחוץ לארץ, מחקים מריחים, שקיות M&M צהובות וחומות, כדור עם מים ושלג, סוודרים של בנטון ונעלים של KEDS. היום אנחנו כפר אחד גדול וגלובלי וענק ויכולים להזמין מה שרוצים ואין שום סיבה להביא מתנות מארץ זרה, אלא אם זה BEEF JERKY כמובן. נטורל לא חריף.

נסע לארה"ב ל-10 ימים וזה כל מה שקיבלתי. לא מתלוננת להפך כן מתלוננת 

מתנות לחברים ולאחיות ולבנות דודות מה קונה? 

מה קונה? תמיד שוברת את הראש. לקנות או רק בימי הולדת עגולים או כשעושים ארוע.  ואז אני משקיעה והולכת לבחור ומתלבטת שעות ואומרת מקסימום הם יחליפו לא נורא וייקחו זיכוי שישכב להם בארנק שנה עד שידהה לו הצבע ולא יראו את הסכום ואת התאריך וזה יהפוך לדף לבן חלק ומבריק.

ולפעמים אנחנו מחליטים זהו אין יותר מתנות הדדיות ולבזבז זמן וכסף ולשבור את הראש, אלא עושים בילוי חברות, ארוע משותף ויום כייף רק הבנות דודות. וזה כבר נושא לפוסט המשך שבוע הבא בחמישי בחמש...