עצת זהב, ליקוקים ותזכורת לפני שבת

בימים כאלה של פילוג וחוסר הנהגה.
בימים של מריבות ולא של שלום ואחווה,
מצאתי צורך להקליל את האווירה
ולא לדבר על החזרה של כיתות א'-ד' לשגרה
אלא על נושא שבוער בי כבר זמן מה
פתיחת שקיות סופר בתקופת המגיפה.

וגם תזכורת לעצמי לגבי טיולים בשבת ועצה שווה זהב במסגרת המדור "טל תייעץ" או בקיצור TT

ש-קי-ות. למה הן אינן נמסות?

יודעת שלקניות בסופר מרקט הולכים עם שקיות רב פעמיות של איקאה או ורודות זרחניות או עם עגלת שוק משובצת אדום-חום-לבן על שלושה גלגלים (היו ארבעה פעם).

יודעת שלפירות וירקות יש גם שקיות מחוררות כאלה מרושתות, רב פעמיות ממש יעודיות.

יודעת ששקיות ניילון מזהמות את הסביבה. לאן שאני לא פוזלת אני רואה סרטונים של מצבורי ניילונים בלב ים וחיות מסכנות שסופם להכחד אם לא נפסיק את השימוש בהמצאה הגאונית הזאת (תיק לנשיאת מצרכים חד פעמי וחביב עם הדפסה של ויקטור או מעדני אביב). פעם יאיר ניצני אפילו השווה את המבטים המופנים להולכים ברחוב עם שקיות ניילון של סופר, למבטים המופנים למשתפי פעולה עם דעאש או תמיכה בגרעין האירני. לא פחות.

יודעת שיש אנשים שמתכננים את הקניות שלהם ולא סתם נכנסים למקדש המעברים השורות והמקררים וככה רק על בסיס הזכרון קונים מה שנראה להם שחסר בבית. אני יודעת הכל והכי הייתי רוצה לבוא מוכנה מהבית עם שקית צהובה ענקית ומגניבה ורשימה מעודכנת לפי נושאים

אבל אני לא. מה אני כן? עוברת בדרך מהעבודה הביתה ועושה קניות של מה שנראה לי שחסר.

ואסור ללקק     

ובעידן הקורונה בקופה או באגף הירקות והפירות, אני קצת מתקשה עם הפתיחה של השקיות ניילון האלה ומעכבת את התור וכולם מסתכלים עליי ומסננים לעצמם בלב עם מבט כועס על הפנים: "גם לא שומרת על הסביבה, גם פעולה פשוטה כמו פתיחה של שקית לא מצליחה לעשות וגם אנחנו הכי ממהרים לקן להאכיל את הגוזלים וגם אנחנו יכולים להדבק פה. אז יאללה תפתחי כבר ותקחי את המוצרים שלך. יאללה אודרוב!".

ואני בדילמה מצד אחד התור והמסתננים ומצד שני אי אפשר ללקק עם הלשון אצבעות מפוצצות בוירוסים מכל המדפים בסופר וממעדני החלב והאבוקדו וגם המסיכה הזאת מפריעה ואני גם לא רואה.

אז כינסתי צוות חשיבה של מומחים וחכמי קניות מנוסים ומצאתי פתרון לבעיית הליקוקים:

• קודם כל להרגע. הרי זה ידוע, כשמסתכלים עלינו, הכל נופל ולא מצליח וגם השקיות לא נשמעות לנו אז פשוט להרגע, לא לחשוב על מי שמחכה בתור. שיחכה.

• בחורף יבש מאד והידיים גם. אז דקה לפני הכניסה לסופר באוטו מורחים קרם ידיים טוב שיעזור לחלץ את השקיות מבטן אימן.
• חברה שלי אחת סיפרה שהיא לוקחת מגבון לח מליד השומר בכניסה, שומרת עליו יפה יפה על עגלה וכל פעם שרוצה שקית היא שולפת את הנשק הסודי והשקיות פשוט מתמסרות לה.

והוא לא היה המגבון הכי לח בחבילה

• אפשר גם לגעת קלות בשקית של הירקות הקפואים או של החלב לפני שיוצאים למשימה שהיא לא פחות ממורכבת פלוס.
• אולי כשעומדים בתור לקחת קצת שקיות, לפתוח להן את הצורה ולהכין אותן טוב טוב לבואם של המצרכים.
• והכי מגניב שחברות הייצור של השקיות (משת"פיות של דעאש האירני) חשבו על זה קודם והנה הקופאית החיננית הדגימה לי את השיטה שהקופאי שלצידה גילה אותה לפני מלא זמן בתרועה גדולה. מתיחה קלה של הידיות לצדדים ופתאום מתגלים להם שני משולשי עזרה לפתיחה קלה.

והנה אני מדגימה 

וכבר אין סינונים ואין מבטים ואני האורזת הכי מהירה ומגניבה בקופה, לא כי אני ממהרת הביתה, לא כי אני מגינה על הסביבה, אלא כי הבנתי את השיטה.

אגב אני מוכנה לחזור וללקק שקיות העיקר שהמגייפה תעבור לה וקניות בסופר יהיו רק קניות ולא יציאה כייפית מהנה של בילוי והנאות קטנות.

טיול בשבת

שלושה תנאים הכרחיים שצריכים להתקיים במקביל כדי שאצא מהבית לטיול בשבת:

• כולם יוצאים כולל המתבגרים ולא משאירים מאחור חורפנים במיטות.
• יוצאים מוקדם. מאד. לפני הפקקים ולפני שעמ"י (=עם ישראל) מתעורר.
• חוזרים הביתה לשנ"צ.

זהו.  רק הזכרתי לעצמי את זה בקטנה לפני השבת היפה הזאת הראשונה של אחרי הסגר.

עצה לחיים ששווה זהב     

לפעמים אני נשאלת שאלה שלא כל כך בא לי לענות עליה. אולי כי אני חושבת שהיא חסרת טקט, שמדובר על נושא אישי שלא מעניינו של איש או שהיא פשוט חצופה ואז אני לא יודעת מה לעשות איך לענות.

בטבעי שלי אני אתעצבן, ארצה לענות לאנשים שהם חטטנים ומי נתן להם בכלל פה. ואיך הם מעיזים ומי חינך אותם ואז אתפתל, אתנצל, אסביר, אנמק, אולי אפילו אסמיק לי קצת או שאענה בציניות רשעית ואז ארגיש לא נעים ומה כבר אמרו לי המסכנים.

אז לא עוד.
פיתחתי שיטה משלי ואם אני זוכרת אני כבר לא נותנת תשובה אלא עונה בשאלה כמו יהודיה טובה:
"למה אתם שואלים?"

זה לא בוטוקס ככה נולדתי לטוב ולרע ושוב אני לא רואה

ככה מחזירה למגרש שלהם את השאלה, נותנת להם הזדמנות לכפר על מעשיהם, לנסח מחדש את המשפט עם הסימן שאלה ואם אני מוסיפה מבט נוקב ומאיים ומפחיד, בכלל הם לא ישובו לפשפש ולהתערב בעניינים לא להם ויבינו שהם חסרי טקט ועברו את הגבול האישי המאד דק ועדין. כמעט כמוני דקה ועדינה.

כמובן שיש לי חברים ובני משפחה מאד קרובים שיכולים לשאול אותי כל דבר ואני אדע ואבין שזה מתוך דאגה קבלה ואהבה.

ואתן כמה דוגמאות לקושיות, שאותי חינכו שלא שואלים, והן לא מעניינם של אחרים ודוגמאות לתשובות שלא כדאי לתת לרכלנים:  

• כמה את מרוויחה בחודש?" 
  קצת יותר ממך וקצת פחות מלוחמי אש.
• "הילד שלך לא התקבל בסוף לתוכנית מחוננים?"
  הוא כל כך חכם שהתוכנית לא בשבילו
• "קצת השמנת לאחרונה, לא? את בהריון?"
  בהריון עם תאומים. שני בנים.
• "מה עם חתונה? ילדים? את מתכננת להקפיא בייציות?" 
  הקפאתי שומן. ביציות עדיין לא. אני מחכה למיועד היום אפשר להכנס להריון עד גיל 61.
• "תגידי זה עשית בוטוקס בשפתיים?" 
  שלי מהבית ככה נולדתי.  רופאי אסתטיקה מקבלים ממני השראה.

זהו להפעם שתהיה שבת חלום לכל מאזיניי בישראל ותפוצות.

שלכם בעדינות שיא,
TT