על הליפט

"שימי את השד שלך על המגש, אני רק אסדר לך אותו ככה טוב בין שני הלוחות. לא לזוז לא לנשום, לחייך למצלמה, עוד דקה ונגמר" אמרה תוך כדי שהיא מספרת לטכנאית שעובדת איתה למה היא כל כך התעצבנה על המנהלת בבוקר. 

שחררי אותי מהסיוט הזה באמא שלך. רציתי לצעוק לה או עליה. ממש לא מעניין אותי מה היא אמרה לך לעשות וזה שכעסת ורצית לשפוך עליה את התה, ולא אכפת לי שקיצצו לך את זמני ארוחת הצהריים  - פה על המגש הזה נמצא מפעל ההזנה מספר אחת בעולם, תראי איך שלושתם פה בתמונת שומר מסך שלי. התפתחו יפה רק מהנקה. 

גם שד שני עבר בשלום יחסי ואז עוד תנוחה בזוית, ועוד צד שני וזה כל כך לא נעים. כאילו לקחו את שניהם ומשכו ומשכו, ואז מעכו, ואז צבטו עם מצבט מחובר לחשמל, ואז נתנו להם סטירות ורק אז שחררו. באורח פלא הם חזרו לצורתם המקורית אבל התחושה כאילו עקרו לי את הלב מהמקום יחד איתם נשארה עוד כמה שעות טובות. 

בעודי מתלבשת אני אומרת לטכנאיות: נכון שזו בדיקה שהומצאה על ידי גברים כי לא יכול להיות שאישה היתה חושבת על בדיקה כזאת. ובעודי מדקלמת עוד קלישאה על ממוגרפיה הן מסתכלות אחת על השניה במבט של שמענו כבר הכל, ראינו הכל וזה שתהיי מצחיקה ונחמדה לא ישנה את תוצאות הבדיקות. נקסט! יודעת שלא ישנה ובכל זאת מנסה להשפיע.

השבוע לא רק פגשתי שתי טכנאיות בבדיקת ממוגרפיה, אלא הייתי יחד עם בעלי שיחיה ביום מפנק של בדיקות סקר תקופתיות באיכילוב בו העלו את שנינו על הליפט, בדקו שמן, מים, ברקסים והחזירו חזרה עם המלצות לטיפול ותיקון. ראיתי שההוא לצידי לא הולך לכל הבדיקות שהוא צריך, ראיתי שאני לא מצליחה לתאם בצורה מושכלת והגיונית את כל הבדיקות שאני צריכה בקופת חולים אז הלכנו על כל הקופה. והקופה קצת יקרה. 1200 ש"ח לרכב כולל טסט והחלפת וישרים.  

חשבתי על זה שאני לא יכולה לתת לגרירת הרגלים הזאת להמשך וחייבת לנסות פעם אחת להתקבל למועדון של מנהלים עסוקים שלא מרימים את הראש מהמסך ולא רואים ממטר בלוגרית פשוטה שכמותי. עוד חשבתי על האמירה שאם בודקים אז מגלים ולא הסכמתי איתה בראש וגם בלב. ההפך הוא הנכון, אמר הראש ללב - אם בודקים ומגלים מוקדם אז אפשר עוד להסתדר. כשמאחרים זו כבר בעיה.

אני על הליפט. חמסה עליי. מה זה משנה אם זה סוס בכלל...  
צילום ועריכת פוטושופ: רמי בהר

ארזנו ערב קודם בגדי ספורט, מגבות, ספרים ומשקפי ראיה, הלכנו לישון מקודם כדי להתעורר מוקדם בארבע בלילה, כדי לצאת מהבית בחמש מהר מהר לפני הפקקים. בשש כבר מצאנו את עצמנו עם תיק גדול ועיניים חצי סגורות בתור לקפיטריה בבניין ענק וגבוה ע"ש סמי עופר (יפה לו ככה לתרום בית שלם בבית חולים). ובשעה שבע בדיוק נכנסנו למלר"ם שזה רק נשמע צהלי אבל זו יחידה לבדיקות מיוחדות.

מהר מהר לפני השמש והפקקים
צילום ללא פוטושופ: שרית כץ

תשאול קצר, תשלום, חתימה על המסמכים, השתתפות במחקר לגילוי מוקדם ואנחנו מתחילים במרתון כניסה לחדרים לפי קריאה. מצאנו מקום להתנחל בו בסלון המפנק ומשם יצאנו כל פעם לחדר אחר. המספר שלי היה 40M וככה קראו לי בוואטאפ, וזה המספר שהופיע על הטלויזיות ונשמע במערכת הכריזה. 

התקנאתי בקבוצות של חברות מגניבות מהעבודה שעשו להן יום בילוי באיכילוב בבדיקות ממומנות על ידי הבוס, ישבו בסלון וריכלו על כל העובדים אצלהן בחברה לפי סדר א-ב לא פספסו אחד. מדי פעם האזנתי והגעתי למסקנה שלא יפה לרכל אבל זה בהחלט נעים. 

מדי פעם התבלבלו בנינו כי שנינו "ארזי" וכך יצא שפעמיים קרא לי הקרדיולוג ויאיר נקרא לגניקולוג ולכירורג שד, אבל סך הכל הם תקתקו אותנו על הליפט ובאחת בצהריים יצאנו מהחניה הפרטית שארגנו לנו בבניין סמי עופר אחרי יום פרודוקטיבי מאד בו – 

לקחו לנו מלא דמים, הסתכלו לנו בעיניים, ביצעתי ממוגרפיה (בטוח גברים המציאו אותה, אבל בטוח), בדקו שאנחנו שומעים ולא מקשיבים, הריצו אותנו על הליכון, הפשיטו אותנו ועברו על כל הנקודות ובינהן, בדקו לנו את הריאות והנשימה עם הציוד הכי משוכלל שגם אותו סמי עופר תרם. 

נפגשנו עם תזונאי, קרדיולוג, רופא פנימי, גניקולוג וכירורג שד (אני), אורולוג (הוא) ועם כירורג פה ולסת שבדק נגעים בחלל הפה (WTF?!@#$)

בין לבין אכלנו ארוחת בוקר מפנקת וראינו "חדשות הבוקר" וסיימתי את החדש של אשכול נבו. חזרנו הביתה הרבה לפני הפקקים למקלחת טובה-חובה של אחרי בית חולים ולשנ"צ ארוכה ומיוחדת. כי מה שלא עושים ב"יום ללא עבודה" חובהלמצוא משבצת אחת פנויה לשים בה את הראש ולתת כבוד ראוי לשנ"צ. 

חמסה עלינו שרק נהיה בריאים ונבקר בבתי חולים בעיתות שלום. לאב אנד פיס!