מרתון לילי

משנת 1975 כואב לי הראש. 

לא כאב של "כואב לי הראש, אז לא היום". 

לא כאב של "אין לי כח לנסוע/ לקפל כביסה/ להוציא את הכלבה/ לצאת לעשות ספורט". 

לא כאב שמדברים עליו. 

לא כאב של מיגרנה ו"אני מושבתת ותנו לי רק חושך, בקבוק ספרייט ומספריים וזה יעבור". 

אלא כאב של בצד של הגבות ברקות (עדיף לכתוב רכות כי הן רכות). 

כאב של שני אדוויל ביום. 

כאב של לוחמות, של מתמידות שלא נשברות.   

כאב של קמה איתו בבוקר והולכת לישון איתו בערב. 

כאב של הראש אבל כל הגוף סובל. 

כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש

באמת נשמע לא נעים. קחי פרח אולי יעבור לך 

מוח של בת 20 אבל עם ניסיון 

התכחשתי לקיומו אכלתי אדווילים לארוחת בוקר, צהריים וערב וסבלתי ברעש.  ואז חברה רוחניקית אמרה לי "הגוף שלך מסמן לך משהו ואת לא מקשיבה כמו שאת בדרך כלל לא מקשיבה". וואלה יש משהו בדברים שלה. אז הקשבתי והתחלתי לבדוק ולהבדק.

אני שותה מספיק מים, אוכלת טוב ובריא בלי עין הרע (אפילו הרבה), ישנה מלא, עושה ספורט מדי פעם כשיוצא, חופפת את הראש שלוש פעמים בשבוע, אין לי כינים. מכרתי את האופנוע כי הקסדה לחצה, הפסקתי לדבר בטלפון כי הקרינה מקרינה לי על הרכות ועושה נזקים ושאר ירקות ואני בדרך כלל בלחץ פיזי מתון ולא מתרגשת בקלות (חוץ ממתי שמעצבנים אותי או שאני נוהגת אחרי נהג שבת שנוסע לאט).

הלכתי לניורולוג, ראיתי א.אוזן.ג. צעיר חתיך ומוכשר, עשיתי סי.טי ובפיענוח נאמר "מוח של בת 20 אבל עם ניסיון". ניסיתי דיקור ויוגה ומסאז' קצוות עמוק. פיזיותרפיה של הצוואר וגם של רצפת האגן. עמדתי על הראש בים כל בוקר. ואפילו התחלתי לרוץ ולשחות ולעשות סודוקו.

"זה החיים המודרניים" הרוחנית הוסיפה "המרוץ הזה של החיים ועודף המטלות שרצות לך בראש. רשימות על רשימות של התחייבויות, משימות והספקים מטורפים. את חייבת להאט, להרגע (מה זאת המילה הזאת?) ואולי תקחי כמה טיפות מהדבר הזה וזה יעשה לך רק טוב". חוץ מבחילה ותאבון מוגבר החומר שלה לא עזר והכאב נשאר.

הראש לא עובד אז כל הגוף סובל 

נו מור בזוקה פור יו 

עד שיום אחד קמתי מהמיטה ובנוסף לכאב הראש הרגיל, לא הצלחתי לפתוח את הפה. היה לי חבל עליו - הוא גדול ויפה ופתאום הוא לא מתפקד - לא יכול לפהק, לאכול, ללעוס מסטיק וגם לא לקלל ולנבל את הפה. מסכן.

הלכתי לרופאה, כתבתי לה על לוח מחיק, שחתכו לי בנגריה, שאני לא יכולה לדבר וכואב לי הפה. היא בדקה בעדינות ותוך דקה קבעה דיאגנוזה של דלקת במפרקים של הלסתות ונתנה לי עוד כדורים הפעם יותר חזקים ונוגדי דלקת שלא עזרו. הלכתי מהורהרת הביתה ולאט לאט הגעתי להכרה שהכאב ברקות הרכות ובאוזניים ובכלל בפנים בצידי הגבות זה מהלסת הזאת המעצבנת וממסטיקי בזוקה זולים.

טו מייק א לונג סטורי שורט – התחלתי מסע אל תוך הלסת והבנתי שכל הבעיות שלי בחיים מתחילות ונגמרות בנקודת החיבור בין העליונה לתחתונה. הגעתי להכרה שאני נועלת את השיניים חזק חזק בלילה ונזכרתי בילדים המסכנים שנשכתי כשהייתי בגן והבנתי שיש לשרירים שלי יכולות ביוניות.

כל הלילה אני "רצה מרתון" ומפעילה את השרירים אז מה הפלא שאני קמה עייפה בבוקר כאילו דרסה אותי משאית. כל לילה אני מהדקת ולוחצת אז מה הפלא שכואב לי. כל לילה לא נחה אז מה הפלא שמציק לי. רק מהדקת -  לא מרעישה, לא מתקתקת ולא נוחרת ולא עושה רעש אלא– נזק לעצמי ולא לסביבה.

אני והפה הגדול שלי 

אני מודה

זהו הוצאתי את זה. אני רוצה להתוודא:    

אני טל ארזי או בקיצור טיטי ואני מהדקת לסתות. 

אני טל ארזי ואני ישנה עם סד לילה בלילה (לא קוסנסטרוקציה מפוארת עם פיגומים אלא כולה פלטה קטנה ועדינה). 

אני טל ארזי ובבוקר אני שמה את הסד בצנצנת עם מים על השידה ליד המיטה. 

אני טל ארזי והסד הוא החבר הכי טוב שלי (אחרי טופז).   

אני טל ארזי וכבר לא כואב לי הראש. 

אני טל ארזי וחמסה עליי שאלו יהיו הצרות שלי. אמן! 

*פוסט זה מוגש כשירות לציבור מטעם טיטי לקיצור תהליכים שאנשים לא יסבלו כמוני*