זורחות במדבר

גם השבוע טיילתי. שוב לקחתי חופש מהעבודה ויצאתי לי לטבע. כן אכן מעורר קנאה. חמסה עליי.

הפעם במקום צלמים – 50 נשים.
במקום ארץ המנזרים – מצדה ונחל ערוגות
במקום מישהו אחר שמארגן לי – אירגנתי ביחד עם שתי מדהימות
במקום אנשים זרים – בנות הקיבוץ
במקום מעילים – חזיות רטובות

הרעיון נולד סתם ככה במקרה משיחת חולין באמצע הסגר השלישי שאמרנו שאנחנו חייבות אויר ובוא נארגן איזו בריחה המונית של אמהות מהקיבוץ והכי רחוק שאפשר. אמנם פה מקום מדהים אבל מדי פעם צריך קצת לצאת ואם כבר לצאת אז שיהיה בתנועה וביחד.

אמרתי לעצמי "טיטי אם את עושה משהו ומתחייבת אז שיהיה כמו שצריך ועד הסוף ומכל הלב" ומזל שמצאתי שותפות לפשע את אילנית ומיטל והרכבנו יחד טיול מאתגר אך קליל, מגניב אך ארוך, משוגע אך חם מאד.

אפילו מיטל בנתה מיתוג לטיול וחילקנו לכל משתתפת בקבוק מים אישי עם השם שלה וחטיף אנרגיה. שמנו את כל הבקבוקים על השולחן ליד האוטובוס וכך ידענו מי עוד לא הגיעה. גאונות כבר אמרנו? 

מתי לאחרונה כיוונת שעון מעורר לאחת וחצי בבוקר? 

התחלנו את היום בשתיים בלילה על האוטובוסים בדרך למצדה, עלינו להר דרך הסוללה, זרחנו עם הזריחה, שמענו מור"קים של גבורה, ירדנו ברכבל הממונע, המשכנו משם לנחל ערוגות למסלול רטובה ואז ארוחת צהריים כמו בחתונה בעין פשחה.

המסלול והזמנים וההמלצות איפה לטייל זה לא העניין בעיניי (בשביל המלצות ומסלולים עוקבת אחרי עמית באינסטגרם ואין עליו), אלא מרגישה שיצאתי עם כמה (הרבה) תובנות על טיול בנות ובכלל על ארגון והפקה, תזמון והדרכה, חברויות ואווירה:

# את הצהרת הבריאות לבית הספר האמהות ממלאות באוטובוס בשער הכניסה למצדה בשעה 04:00 לפנות בוקר מהנייד, משקרות שהעירו את הילד, משקרות שמדדו לילד חום בעוד הוא בשעה הזאת של הלילה מרוח במיטה ובמערכת שלו ובקפסולה שלו הוא בכלל צפוי לעלות רק ב-12:00 בצהריים לבית ספר עד אז יכול להעלות חום עשר פעמים. העיקר שיש לו הצהרת בריאות חתומה מאמא.
ומה אני יורדת עליהן. אני בדיוק אותו הדבר רק מילאתי כבר בשעה 03:00 ליד בית קמה. 

זריחה שווה אל מול הרי מואב בירדן. מצדה מעולם לא ראיתי אותך ריקה כזו. היינו לבד (צילום מיכל "דושה" בנבנישתי)

# כמה שהן הכינו את כל בני הבית שהיום "אין אמא" ואל תתקשרו רק אם ממש חייבים, הן עדיין מנהלות את הכל בשלט רחוק מדרום לצפון וברמה מבצעית שלא היה מביישת מתאמת פעולות ביחב"ר ארפ"א 500. הן מצלצלות להעיר, מכינות הוראות מדויקות ורשימות, הנחיות מה למרוח לכל אחד בסנדויץ. אורזות תיק לגן, בגדים להחלפה להקמה ובסוף מקבלות תמונה מהגננת שהילדה הגיעה היום לגן בלי גרביים ועם שיער פזור ו"את זוכרת שהכינה נחמה באה שוב לבקר?".

# נראה שטיולי גברים יותר באים להם בקלילות. הם מרגישים בדיוק כמו הרגע הזה שהם יצאו פעם לחופש הגדול בכיתה יא' רק בלי השיער. תחושה שהכל אפשרי ושהעולם הוא עגול, יוצאים להרפתקאה ואפשר גם בזול. עוזבים את הנשים, הילדים, המחויבות והמצפון וחוזרים להתנהג לפי הגיל ההתפתחותי המתאים 16 ממש כמו בגנון, שותים ומעשנים אוכלים אפילו גלוטן, צוחקים ונהנים בלי לחץ, בעיקר כי אין אתכן (יעני אותנו אבל לא הסתדר החרוז). לא פורסים מפה ולא שואלים מי הכין מה. אין עצירות אלא רק לקפה קטן כי חייבים להעמיד את הפויקה בזמן.

תמיד נדחפת לכל תמונה. האור של הזריחה עושה לי פילינג בנשמה (צילום נעה דהן)

# "מגיע לי עברתי שנה של קורונה, עכשיו תורי, לא יצאתי מהבית שנה, אני מלכת המדבר, אני מלכה נקודה, אני לוקחת קצת אויר לעצמי, אני מרגישה צעירה, קמתי בבוקר לראות את הזריחה,  אני כל כך רומנטית הרפתקנית ושנונה ויש לנו מדינה יפה. אני זורמת ומגניבה ובאור של השמש בהשכמה יוצא לי הסלפי הכי מושלם ומחליפה בפרופיל את התמונה". – אני יודעת שאלו הן קלישאות מגדריות ונמוכות אבל ככה גם מעצימות. יש משהו מאד עוצמתי בטיול רק של נשים מאד משחרר ומשוחרר ואנחנו יודעות להנות ולא מלחיצות ולחוצות. רק רוצות לצאת קצת לנשום, לזרוח בלי דאגות רק להיות לרגע אחד לבד בלי התחייבויות ובלי לשמוע "אמא" כל הזמן ברקע ועל הדרך להטען באנרגיות ולהמשיך קדימה.

אווירה טובה

# אווירה טובה משולה לגזע ולשורשים של עץ שיטה מדברי (או סוג של). כשהגזע והשורשים חזקים הרוח תבוא לה ותזיז קצת את העלים, קצת ת'ענפים וברב המקרים לא תעקור את העץ. ככה בדיוק הביחד והאווירה הטובה הם הבסיס להכל בטיול ושום משברון לא יצליח להרוס לנו. מודה שזה היה טיול מדויק שהיה מתוכנן עד הפרט האחרון אך לא חף מפאשלות ומנפילות ומדרכים מפותלות באוטובוס שעושות בחילות וכל זה היה יכול לגמרי הרוס את החוויה לולא היתה לנו אוירה טובה.

ככה הן חיכו שעות כל המדהימות שמתרגלות יוגה. חיכו לשמש ובעיקר לתמונה ולא זזו איזה שעה (צילום נעה דהן)

# והיתה לנו אחלה אווירה של שמחה באוויר, של עזרה ושותפות, של התרגשות, של הכל אנחנו יכולות גם להעמיס וגם לפרוק, גם לטפס למצדה וגם תוך כדי לשדר בקצב של 100 מילים בדקה, גם לפרגן וגם לשמוח, גם להרטב במפל בנחל וגם לצרוח, גם לאפות ולהכין ולכבד ולטרוח, גם לצלם מקצועי וגם לעמוד על הראש בזריחה כשכל הדם עולה למח. כי מי צריך גברים עכשיו תנו לנו יום אחד לנוח ותקנאו בנו שיצאנו לשוח.  זה יום שפותח את הלב באנרגיה מסוג שרק בנות יכולות. ויום למחרת הו נראות לי פתאום אחרת, עברנו משהו ביחד, פטפנו, ראינו אחת את השניה לא רק בסביבה הטבעית שלה אלא באזור אי-נוחות משוחרר כזה וכייפי. אחת אחת מושלמות. 

# מההתרגשות לא ישנתי דקה לילה קודם. בערב הכנתי תיק למחר, רשימת הנחיות לכולם, מילאתי מים בבקבוקים, הכנתי בגדים מחוץ לחדר שינה שלא אעיר אותו חלילה, ציחצחתי שיניים ונכנסתי למיטה סופר מוקדם כדי שאספיק לישון כמה שעות. ולא הצלחתי להרדם. התהפכתי מצד לצד כמו סטייק וככל שהלחצתי את עצמי שכבר מאוחר ואני צריכה לישון ולא אצליח לקום ולא יהיו לי אנרגיות ואהיה עייפה כל היום וחסרת אנרגיות– ככה לא באה עליי השינה. בכלל אם אני רוצה לקלל מישהו על אמת אז "הלוואי ולא תצליח להרדם" זו אחת הקשות שבקללות. ארבע שעות הסתובבתי במיטה בלי טיפה אחת של מנוחה ואז צלצל השעון וקדימה למצדה.

# עצירות לפיפי הן חלק בלתי נפרד מהלו"ז ובכל הזדמנות גם אם אין לאף אחת פיפי וכולן ישנות ולא צריך לעצור אז עוצרים יורדות, מחכות בתור ועושות. הרי חם היום והגוף חייב להיות רווי במלא מים. ובשירותים מצחקקות, מסתכלות במראה, מעבירות אחת לשניה נייר טואלט וגם מידע "אל תכנסי לפה מחזות קשים וגם אין אור ובקיצור חרא שירותים".

כמו ג'מוסים בבריכה ככה הצטננו ולא נשארה אחת יבשה (צילום לימור שלח)

מים הכי נקיים אבר, צוננים, טובים, מחיים ובזכותם הטמפרטורה בחוץ יורדת ב-10 מעלות לפחות (צילום: רוני פלקון) 

# אוכל תמיד יש יותר מדי ומגוון ומ-06:00 עד 13:00 הצלחנו להכניס שלוש ארוחות מלאות שלא מביישות המשתה בארמון הצפוני של הורודוס על הר המצדה. אפרופו ארמון להורודוס שם שם בארמון הצפוני היה את הנוף הכי יפה. BY FAR מכל השאר. טוב נו הוא מלך...

# לא משנה לאן ולא משנה כמה ומתי ואיפה ומה – תמיד כדאי לקחת מדריכה. ואנחנו קיבלנו בהשאלה ליום אחד, אחת מוצלחת במיוחד. כריזמטית, עוצמתית, ידענית, רואה קדימה ומתכננת ויצירתית הלוא היא מוריאל והתלתלים הבלונדינים ועיני התכלת שהולכת בראש התור כמו משה ומספרת ומדברת ולא יותר מדי חופרת.

זו רק ארוחת הזריחה כל אחת הכינה משהו שהיא הכי הכי טובה בו ועשינו בופה לשמחת ה טריסטרמית. אחכ היתה עוד ארוחת בוקר ואז צהריים שלוש ארוחות ב-7 שעות. מי אמר מגזימות (או לא יודעות לחשב) ולא קיבל?
צילום: מיטל גינת

# ואם כבר מדברים על חובה אז הכי כדאי שתהיה איזו צלמת מקצועית בסביבה שהיא גם טיילית אז עלותה אפסית (לדוגמא נעה דהן), עם מצלמה פסיכית שיהיה תיעוד לכל החוויה הזאת. חוויה אמיתית וטובה ולא כמו ההגדרה: "אירוע טראומטי שקרה בעבר".

#המדבר יפה מהמהם, קצת פחות ביום שרבי,  אבל הנסיעה אליו ארוכה ואני שואלת את עצמי תמיד אם לא שווה לנסוע פחות ולראות יותר או להיות יותר ולא לנסוע כל כך הרבה או לחוות פחות ולא לעמוד בפקקים וזו שאלה שאלתית ואין עליה תשובה כמו רב השאלות שאני שואלת את עצמי לאחרונה.

פתאום באמצע המדבר מים והשילוב הזה עושה מסאז נעים בלב. מדויק לא חזק ולא חלש (צילום רוני פלקון) 

# כמה ימים לפני היתה לי נקודות שבירה. למה אני צריכה את כל זה? ומה אם יקרה משהו? התארגנות פרטית ללא גב של המוסדות, יש הרבה חששות מצד הבנות ואי-הבנות ואני כל כך בטוחה בעצמי ויהירה ואז נופלת רוחי ואני תופסת את הראש ורוצה לבטל הכל. אני אגיד שאין אישורים מצוות קורונה, אין אישור ממשרד הבריאות, התיירות התרבות והפנאי והחינוך, כואב לי הראש, אין תקציבים ורק חזרנו לשגרה ויש לי ים עבודה. ולקח לי זמן ואזרתי אומץ וכתבתי לשותפות שלי שזהו נגמר לי ושאין לי רוח יותר במפרשים ומה שקרה אחרי הייאוש היה מבחינתי החלק הכי טוב של הטיול הן שלחו לי מילות עידוד אמיתיות ומרימות, ושזה חלק מהתהליך ולהמשיך ושאני אדירה ומהמהמת ויפה ומושלמת (סתם את זה הן לא אמרו). אם הן מאמינות בי אז מי אני שלא אאמין בעצמי?

פריסת גורמה באמצע אמצע של האמצע של המדבר. יגאל המלך מאופרה שירותי קייטרינג מערד חיכה לנו עם כל הטוב הזה מתחת לכמה עצי שיטה ולצד בופה מרשים של חתונה

# חפרתי מלא, לא מסודר,  בנקודות לא קשורות כי לא ידעתי איך לספר את סיפור המעשה. טיול ראשון מגדרי, הפקה ראשונה אולי חד פעמית אולי משולשת - ראשונה אחרונה ואחת יותר מדי. ואם אומרים שמארגנים לא נהנים אז אני כמו תמיד יוצאת דופן ולא רק שנהנתי אלא מאד נהנתי.

# תודה לשחף דור ולניצן שחר על ההשראה בכתיבת הפוסט.

# ותודה לבעלי היקר שמפרגן לי ותומך ואומר לי את תראי דושה הכל יהיה בסדר.