האזעקה שתפסה אותי מוכנה

מ-2014 לא היתה פה אזעקה. 

אז ב"צוק איתן" זו היתה אזעקת שווא. באמצע היום, בדיוק עברנו דירה, כל החלונות היו פתוחים ובלאגן וארגזים ואני שוכבת על הרצפה מתחת למיטה עם ידיים על הראש וכולם סביבי ממשיכים להעביר ארגזים ולא מתרגשים. נו שוין, הרי ההגדרה של חוויה היא - אירוע טראומטי שקרה בעבר וזה עוד אחד שנצרב על לוח הזכרון שלי. לוח גדול מלא בחריטות וסימנים של ילדה קטנה שנולדה למדינה צעירה למודת קרבות עם אירועים וחדשות והתרחשויות וכאבים וצלקות. 

סוף סוף יש לנו ממ"ד

לא כמו אז, האזעקה של אתמול תפסה אותי מוכנה. 

סוף סוף יש לנו ממ"ד, קטן אך בינוני, ואפשר לצייד ולזווד אותו כיאה לקצינת מבצעים במיל' ולבת של אבא שלה.
קניתי שישיית מים וקופסאות שימורים, קונסרבים כמו שאמא שלי אומרת - של תירס, אפונה ושעועית. אם כבר צפוף אז שיהיה גם מחניק ומסריח. הכנסתי את הרדיו וידאתי שיש בו בטריות חדשות, כך גם עשיתי עם הפנסים והמטענים הניידים.

ניקיתי את המסילה של החלון ברזל החיצוני שהיתה מלאה בעלי שלכת מחורף דאשתקד. והתבאסתי שכבר חצי שנה אני דוחה את תיקון הדלת ברזל שלא נסגרת כי פעם טרקתי אותה חזק מדי כדי שלא נפריע למתבגרת בשיחותיה הלימודיים בזום. ואז חשבתי שוב על המשפט "אין דברים דחופים אלא יש דברים מוזנחים". הזנחתי את הדלת והנה עכשיו כשיש מלחמה היא כבר תקולה ומשדרת דחיפות. 

הוצאתי קצת מזומן "סטיפה" שיהיה לנו לשלם שוחד לנהג סירת המשוטים הקטנה שתיקח אותנו לקפריסין ומשם עם מזוודה קטנה נתחיל חיים חדשים. 

מתחילים חיים חדשים בקפריסין בלי שקל אבל עם שמשיה

לא שכחתי לקנות חוברות תשחצים, לבנות לוחות של רמיקוב שיהיה, להוריד את האפליקציה של פיקוד העורף והכי חשוב ציידתי את הממ"ד על ארבע פינותיו בחבילות של קבנוס מנויילן כדי שהכלבים של המחלצים ימצאו אותנו בקלות בין ההריסות. בעצם אם הוא מנויילן איך הם ימצאו אותנו החוש ריח שלהם יסתם מהאבק ומריח העשן, אז כבר הכנסתי מספרים למגירה ותכננתי לפתוח את האריזות עם בוא האזעקה. 

תשאירי לי גם קבנוס

ישנה טרודה - ערה לחוצה 

וכך הלכתי לישון מוכנה ובו זמנית מוטרדת מאד מהחדשות, מכמויות הרקטות שיורים על גוש דן, דואגת למשפחה שלי שבקו האש, מזועזעת מהמהומות ובכלל חרדה כללית עטפה אותי ברכות אגרסיבית עד שעצמתי עיניים ושקעתי בשינה טרופה. 

בשעה 1:12 דקות אזעקה מחרישת אוזניים פילחה את האוויר דרך החלון ישירות אל החדר שינה הסגור והממוזג. האפליקציה של העורף גם היא התעוררה ובני הבית לא. כולם חרשים ולא שומעים כלום. קפצתי מהמיטה והתחלתי להעיר את כולם ולהעביר אותם לחדר המלחמה שהכנתי כולל את באנה הכלבה הממושמעת. 

המתבגרת ישנה בממד אז היתה הכי פחות בעייתית.
הקטנה לא הבינה מה אני רוצה ממנה ובכל זאת באה.
האיש שלצידי היה שאנן וממש COOL ועשה פרצוף של "מה את לחוצה?"
והמתבגר סירב לקום ולבוא והסתובב לצד שני. איך יקום? כל הפינגווינים יושבים עליו ועושים מסיבה באיגלו הקפאוני במינוס חמש מעלות . ואז הוא קיבל את הצעקה של החיים שלו, הכי חזקה ששמע אי פעם, ואם יהיו לו בעיות שמיעה בעתיד זה רק בגלל זה: "קום ועכשיו. וטוס לממד. יש מלחמה בחוץ. אעזקה עולה ויורדת. מה לעזזאל אתה לא מבין?" ניער מעליו את הפינגווינים, סידר את התחתונים, ניקה את האוזניים והלך באיטיות לממ"ד. 

יופי כולם בפנים. סגרתי את הדלת שלא נסגרת וחפנתי את ראשי בין ידי וחיכיתי לבום והוא לא בא.

ואחרי פחות מ-10 דקות זה פתאום נגמר בדיוק כמו שזה התחיל, ולא הספקנו שום רמיקוב ואף אחד לא רצה שעועית ודווקא הקטנה שאלה אם יש שוקולד אז אמרתי לה שלא תדבר שטויות ושלא אוכלים שוקולד באמצע הלילה כי אחר כך אי אפשר להירדם. 

ככה ברגע אחד שבין שקט לאזעקה כולם חזרו למיטות ובאנה נחרה בסלון ורק אצלי בראש הסירנות המשיכו לצעוק ולא נתנו לי לישון. הבומים בלב היו כל כך חזקים שלא הצלחתי להחליש אותם בכל דרך, אפילו לא בנשימות, מים, גז צחוק או מדיטציה ורק בחמש הצלחתי להרדם לשעה קלה. 

לא הצלחתי להסדיר את הדופק 

בבוקר אמרו ברדיו שהאזעקות בעמק יזרעאל היו אעזקות שווא אז לקופסאות אוכל היום לבית ספר שמתי לכל אחד קבנוס לא מנוילן.

הלוואי שזה יהיה הקבנוס האחרון. והאזעקה האחרונה והמהומות האחרונות והלינצ'ים האחרונים וההרוגים האחרונים. אמן!